א ב א

| יונה וולך
אַבָּא אֲנִי כּוֹבֶשֶׁת אֵיפֹה
אַתָּה מִתְאַבֵּךְ עַכְשָׁו וְכַמָּה
אֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת בְּעֶצֶם
אֵיפֹה הֵם מִתְאַבְּכִים עַכְשָׁו

 

יונה אמרה שהיא  לא כובשת ופתחה את הלב  במילה אבא

לא אני,

אתה בעטת אלי את המילה הזו, כמו שבעטת אותי

והמילה צמחה בתוכי להיות

כדור סחבות, ריק, מחולל,

אפילו הסחבות לא החזיקו מעמד

שום דבר לא יכול להדבק למילה הזו,

מצד אחד אבא מצד שני אבא

בלי דימויים, בלי שאני תוהה איפה

אתה מתאבך.

אמרו לי תלכי לבקר אותו

עוד מעט הוא ימות

הגעתי קרוב לחדר בבית האבות

שמעתי אותך צועק

אימא.

ברחתי.

רווח לי במעט ש

גם אתה הבנת שאימא זה עד

למוות.

 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “א ב א

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s