זריחה ושקיעה – אפרת מור מילמן

בְּמִקְרֶה (זוֹ אַתְּ אוֹ אֲנִי שֶׁחוֹשְׁבוֹת שֶׁאֵין דָּבָר כָּזֶה בְּמִקְרֶה) הִסְתַּדְּרָה לָנוּ תַּפְאוּרָה שֶׁל יָם, וְנַעֲרָה שֶׁאָמְרָה שֶׁלָּמְדָה שֶׁהַפְרָעוֹת נַפְשִׁיּוֹת עוֹבְרוֹת בְּתוֹרָשָׁה. אָז אָמַרְתִּי נָכוֹן גַּם לַסַּבָּא הָייְתָה אָחוֹת עִם בְּעָיָה (מִכְבָּסָה רִאשׁוֹנָה) שֶׁאָמְנָם מֵתָה בַּשּׁוֹאָה. אַתְּ אָמַרְתְּ מָה פִּתְאוֹם "עִם בְּעָיָה" לֹא הָיָה לָהּ שׁוּם עִנְייָן (מִכְבָּסָה שְׁנִייָּה) , הִיא הָיְיתָה מוֹרָה, וְהַנָּאצִים יִמַּח שְׁמָם. אָז אָמַרְתִּי טוֹב טוֹב אָז לְךָ יֵשׁ בְּעָיָה וְגַם אֲנִי לֹא מַמָּשׁ מְאֻזֶּנֶת (חַשְׁתִּי שֶׁזֶּה יְרֵכֵךְ הֵשִׂיחָה וזו גם אֱמֶת הַתּוֹרָה). אֵין לִי שׁוּם בְּעָיָה אָמַרְתְּ, וְהַשֶּׁמֶשׁ לוּ הָיְיתָה יְכוֹלָה הָייְתָה זוֹרַחַת שׁוּב בַּיָּם שֶׁהִבַּטְתִּי בּוֹ מַסְתִּירָה דִּמְעָה.
אַתְּ רְצִינִית שָׁאַלְתִּי. בְּכָל מִקְרֶה, הוֹסַפְתְּ, לִי זֶה לֹא מַפְרִיעַ. לָךְ! אָמַרְתִּי זֶה לֹא מַפְרִיעַ . אֲבָל לִי כֵּן וְהֵרַמְתִּי אֶת הַקּוֹל. שָה שָה, לֹא צָרִיךְ לִצְעֹוק אָמַרְתְּ וְהִנְמַכְתְּ גּוּף וְקוֹל. אָז לֹא צָרִיךְ שֶׁכָּךְ יִהְיֶה לָחַשְׁתְּ. רֶגַע וּמָה עִם הֶחֳודָשִׁים הָאֵלּוּ בְּיַלְדוֹתַי, הַחֶדֶר הַסָּגוּר, גַּם זֶה לֹא הָיָה? הִתְרַסְתִּי. הַמֶּלְצַר דָּחַף לְךָ צ'יזיקי לַשֻּׁלְחָן, וְחִייַּכְתְּ אֵלָיו , כְּאִלּוּ הָיִית בַּת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וְהוּא זָרַח. הַלִּיתְיוּם זֶה מֶלַח אָמַרְתְּ, כְּמוֹ זֶה שֶׁעַל הַחוֹל נָכוֹן? שָׁאַלְתְּ. חֲבָל שֶׁלֹּא חָשְׁבוּ עַל זֶה פָּעַם מִזְּמַן. אֲבָל בְּכָל מִקְרֶה אֵין לִי כְּלוּם וְאֶת צְרִיכָה לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה מִזְּמַן.

מודעות פרסומת

וְרַק אַחֲרַי זֶה./אפרת מור מילמן

הַרְבֵּה הַרְבֵּה לִפְנֵי שֶׁאֲנִי
אֶסְלַח לְךָ
וַאֲנַסֶּה לִהְיוֹת טוֹבָה אֵלַיִךְ
וַאֲדִיבָה
וְהַרְבֵּה פָּחוֹת שִׁפּוּטִית
וְהַרְבֵּה יוֹתֵר מְפַרְגֶּנֶת,
מִילְיוֹנֵי שָׁנִים לִפְנֵי כֵן
אֲנִי אֶסְלַח לִי
וַאֲנִי אֶהְיֶה
טוֹבָה אֵלַי וַאֲדִיבָה
(אֲנִי אֲנַשֵּׁק לִי אֶת הָרְגָלִים כָּל יוֹם)
וַאֲנִי אֹמַר לְעַצְמִי שֶׁאֲנִי נִפְלָאָה וְגַם אֶרְאֶה וְאַבִּיט שֶׁאָכֵן כָּךְ
וַאֲנִי אֲפַרְגֵּן לְעַצְמִי
וַאֲנִי אַחְלִיט , אוֹ לֹא,
אִם אֲנִי שִׁפּוּטִית אוֹ רפסנית

וְרַק אַחֲרַי זֶה.

אֲנִי – עֻובְדָּה מוגמרת

עוֹרֶכֶת דִּין לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת סוֹפֶרֶת וּבֶטַח שֶׁלֹּא מְשׁוֹרֶרֶת אַתֶּם מְנִיחִים. וגם: לְאַשְׁכְּנַזִּיָּה לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת מַמָּשׁ יַלְדוּת קָשָׁה. הָיְתָה לָךְ קוֹרַת גַּג? הָייְתָה הָיְיתָה. אִם דִּירַת שְׁנֵי חֲדָרִים בְּהֶרְצְל שִׁשִּׁים וְתֵשַׁע שֶׁסַּבָּא הִרְשָׁה לְאִימָּא שֶׁלִּי לִקְנוֹת מֵהַכֶּסֶף שֶׁנָּתְנָה לוֹ כָּל הַשָּׁנִים מֵעֲבוֹדָה קָשָׁה, רַק כְּדֵי שֶׁתֵּצֵא מֵהַבַּיִת וְתָעִיף לָהֶם אֶת הַבּוּשָׁה מֵהָעֵינַיִים בְּגִיל שְׁלוֹשִׁים וּשְׁתַּייִם- אָז הָייְתָה.
הָיָה שָׁם נֶחְמָד, הָיָה מְרַגֵּל שֶׁלֹּא הֶרְאָה אֶת הַפַּרְצוּף שֶׁלּוֹ אִמָּא אָמְרָה, גַּם אֲנִי לֹא הראתי, עַד שֶׁהָיִית עֻובְדָּה מֻגְמֶרֶת וּכְבָר לֹא רָאוּ אֶת הַבּוּשָׁה , רָאוּ אֶת הַיַּלְדָּה, הָיִית חֲמוּדָה.
לֹא הִרְגַּשְׁתְּ עֹנִי בְּבַיִת נָכוֹן? לא הָיִיתִי רְעֵבָה. אֲבָל לֹא הָלַכְתִּי עַד גִּיל שְׁנָתַייִם כִּי הֲכִי נוֹחַ לָשִׂים יַלְדָּה בָּלוּל כְּשֶׁאַתְּ עוֹבֶדֶת גַּם אַחַר הַצָּהֳרַיִם. וְהָיָה לִי מַפְתֵּחַ עַל צַווָּאר, וּמִשְׂחָק חָדָשׁ רַק בְּיוֹם הֻולֶּדֶת, כְּשֶׁכְּבָר הָלְכָה לָעֲבוֹדָה וּמָלֵא מָלֵא עֵינַייִם , טְפוּ חָמְסָה נֶגֶד עַיִן הָרַע, אִם הָיִיתִי מְבִינָה אָז, בָּטוּחַ הָיִיתִי יוֹרֶקֶת.

הָאֲהָבוֹת שֶׁלִּי מְשֻׁפָּדוֹת עַל מַקֵּל שֶׁל שְׁתִיקוֹת
בַּדּוּמִיָּה , אֲנִי וַאֲהוּבַיי
כְּמוֹ שְׁנֵי הָרִים , עוֹמְדִים
בְּלִי נְגִיעָה.
רְחוֹקִים וּקְרוֹבִים בְּאוֹתָהּ הַמִּדָּה.
הַמִּלִּים בֵּינֵינוּ, כְּמוֹ צֶ'ק לְלֹא כִּסּוּי
(מָתַי רְאִיתֶם פַּעַם הַר
שֶׁמְּבַקֵּשׁ תַּשְׁלוּם).
רַק רְעִידַת אֲדָמָה, יְכוֹלָה
לְשַׁנּוֹת אֶת הַמֶּרְחָק
וּלְשַׁפֵּד עַל הַמַּקֵּל גַּם
כְּאֵב וְגַעְגּוּעִים.

מֶ גִ'י ק

הַקֶּסֶם שֶׁל הודיני בֶּאֱמֶת מַרְשִׁים:
הִצְלִיחַ לְהִשְׁתַּחְרֵר מִכְּבָלִים
לַמְרוֹת שֶׁהַסּוֹף עָגוּם.
אֲנִי מוֹצֵאת שֶׁהַקֶּסֶם שֶׁלִּי
גָּדוֹל פִּי מִילְיוֹן:
בָּרָאתִי לְעוֹלָם בִּמְשֻׁתָּף
עִם גִּבֶּנֶת גְּדוֹלָה , חורִים בַּנְּשַׁמָּה
וְלֵב מִתְפַּקֵּעַ מֵרַעְיוֹנוֹת וְאַהֲבָה,
אַרְבָּעָה מַעֲשֵׂי אָמָּנוּת
נִבְדָּלִים, זְקוּפִים,
מְלֵאִים בְּחֶלְמוֹן בֵּיצָה
פֶּלֶא הַרְכָּבָה.

מָה שְׁלוֹמְךָ וְאֶת עוֹנָה, בְּרָזִיל פָּשׁוּט: אֲנִי שְׂמֵחָה , אֲנִי מֻופְתַּעַת שֶׁנִּקְטַע קַו הַתּוֹרָשָׁה

כִּי אֶצְלִי, הַמִּלָּה שִׂ מְ חָ ה , זָרָה גְּמוּרָה:
אוּלַי, כְּשֶׁמִּשְׁמֶרֶת עֶרֶב שֶׁל הַגּוּף יוֹרֶדֶת,
וְעוֹלָה מִשְׁמֶרֶת לַיְלָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה,
שֵׁם נִרְשַׁם הִדְהוּד זָרִיז שֶׁל הַשִּׂמְחָה.
בְּדַקָּה שֶׁל חֹסֶר תְּשׂוּמַת לֵב (יִתָּכֵן וְנִדְרֶשֶׁת הֲקָמַת וַעֲדַת
חֲקִירָה),
כְּשֶׁשַּׂר הַיַּיִן מִתְעָרֵב, נִדְחַף, וּמֵמָּסֶךְ,
כְּשֶׁבְּסִיבוּב רִאשׁוֹן שֶׁל מְכוֹנַת מַזָּל
שׁוּרָה שְׁלֵמָה שֶׁל עֲנָבִים יוֹצֵאת,
כְּשֶׁגּוּפִי שֶׁלִּי אוֹתִי מַרְשִׁים
כְּשֶׁצְּחוֹק נָדִיר מַרְדָן שׁוֹטֵף,
כְּשֶׁהֲוָויָה עוֹזֶבֶת וְהַדַּגְדְּגָן שׁוֹלֵט,
שַׁבְרִיר שְׁנִיָּה , אוּלַי פָּחוֹת כְּשֶׁסִּייַּמְתִּי שִׁיר לִכְתֹּב.
נ.ב
אֲנִי נוֹלַדְתִּי עִם צִוּוּי : וְהָיִיתָ אַךְ דּוֹאֶגֶת, אַךְ מֻטְרֶדֶת!